יישוב סכסוכים אלטרנטיביים ומקומו של הגישור במודל זה

הרעיון של יישוב סכסוכים אלטרנטיביים קם בעקבות בעיות אשר צצו במערכות המשפט השונות. אף אם ניתנו פתרונות לבעיות אלו, בלתי אפשרי כמעט היה לממשן בכותלי בית המשפט המדינתי. כך למשל, ביהמ"ש כפוף לסדרי דין ולדיני ראיות בעוד מיישב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט אינו כפוף להם. זאת ועוד, בישראל – ישנו מספר מוגבל של בתי משפט שהקושי לגבור על מהירות העבודה ויעילותה, סגירת התיקים בצורה הטובה והמהירה ביותר, הינו גדול מנשוא. לעומת זאת, מיישבי סכסוכים הינם רבים יותר ויכולים להתחייב ליעילות וזריזות בדרך לפתרון הסכסוך.  כמו כן בעת פתיחת תיק בביהמ"ש אינך יכול לבחור כבעל דין את השופט אשר ינהל את התיק ויפסוק בו. ביישוב סכסוכים תוכל לבחור את מיישב הסכסוך, לרוב.

לפיכך קמה תנועה מחוץ לכותלי בית המשפט הקרויה בשם הלועזי A.D.RAlternative dispute resolution, ובשפה העברית – דרכים חלופיות ליישוב סכסוכים. תנועה זו הוקמה, בין היתר כחלק מהפחתת העומס בבתי המשפט. במשך הזמן התברר כי פעמים שדרכים חלופיות אף עדיפות להתדיינות כזו או אחרת על פני הדרך המקובלת, בפניה לבית המשפט, מאחר וניתן לפתור את הסכסוך המדובר בדרך יצירתית שאינה אפשרית בביהמ"ש.

גישור הינו אחד מבין המודלים הרבים ליישוב סכסוכים בצורה אלטרנטיבית אשר מתקיים זה אלפי שנים כחלק ממערכת המשפט. בשנות השבעים פרש הגישור כנפיו בהופכו להליך עצמאי ומוצלח. הוא התחיל בארה"ב והשתרע על פני מדינות רבות נוספות. מאז הוקמו מרכזי גישור והוכשרו אנשים שונים ממגוון רחב של תחומים להיות מגשרים. הגישור הפך למעין תנועה חברתית בניסיון לחדור לתודעת הציבור. הגישה שהתפתחה בעקבות הגישור רואה אותו לא רק כדרך חלופית ליישוב סכסוך כי אם דרך ראויה בפני עצמה. מכאן שמוצע לומר A.D.RAppropriate dispute resolution – דרכים ראויות ליישוב סכסוכים.