א א א
top01.jpg

בוררות וגישור מילון מושגים

בורר הוא אדם שצדדים החליטו להביא להכרעתו סכסוך שביניהם. הבורר אינו חייב להיות בעל השכלה משפטית, עם זאת, מקובל בסכסוכים הקשורים לתחום הדורש מומחיות, לקיים את הבוררות בפני מומחה בעניין שבו נוגעת הבוררות. הצדדים הם המסכימים על זהותו של הבורר והמינוי אינו דורש אישור של בית משפט או כל גוף רשמי אחר. מינויו של בורר תקף עד לסיום הבוררות אלא אם כן הועבר מכהונתו על ידי בית המשפט, או שהצדדים הסכימו על סיום המינוי, או שהבורר החליט להתפטר.

בוררות היא שיטה ליישוב סכסוכים בה צדדים למחלוקת מסכימים כי הסכסוך שביניהם לא יוכרע בבית משפט, אלא יוכרע על ידי צד שלישי, אובייקטיבי המוסכם עליהם. הצדדים רשאים לקבוע את הכללים להכרעת הסכסוך על ידי הבורר. חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 המסדיר את סוגיית הבוררות בדין הישראלי, מעניק לבורר סמכויות שיפוט רחבות למדי וקובע כי פסק בוררות מחייב את הצדדים לו ככל "מעשה בית-דין".

זב"לא (ראשי תיבות: זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד) הינו הסדר ייחודי לבחירת בוררים בסכסוכים, שמקורו במשפט העברי במסכת סנהדרין דף כג' א' שם נאמר: "דיני ממונות בשלושה, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררים להן עוד אחד". משמעותו היא שכל צד מביא את הבורר שלו, הבוררים שומעים את הראיות ביחד עם הבורר הנוסף, ולאחר סיום שמיעת הראיות מנסים השנים להגיע לפסק מוסכם. אם אינם מסוגלים לכך, ימונה בורר שלישי, ושני הבוררים ינסו לשכנע אותו בצדקת עמדתם, והוא אשר יכריע ביניהם.

במסגרת הפדרציה לבוררות פועלים בוררים הבוררים בין הצדדים, לבקשתם, לפי ההלכה היהודית בדיני ממונות .
הצורך בניהול הליך בוררות לפי ההלכה היהודית, נובע מכך שהדין הדתי היהודי רואה בעין רעה התדיינות של יהודים בפני מערכת משפט שאינה פוסקת לפי הדין הדתי היהודי. כיוון שלבתי הדין הרבניים אין סמכות שיפוט בנושאים אזרחיים, מביאים יהודים המעוניינים בהתדיינות בהתאם לדין תורה, את הסכסוך שביניהם להכרעת בורר המכריע לפי דין תורה.

אחת הסיבות להעדפת ניהול הליך בפני בורר, היא הציפיה להליך מהיר פשוט וסופי. ולכן לא בנקל יבטל בית משפט פסק בוררות. עם זאת, החוק קובע בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו לפי עילות המפורטות בחוק הבוררות. בקשת ביטול יש להגיש לבית המשפט בתוך ארבעים וחמישה יום מיום מתן פסק הבוררות. בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות המצדיקות ביטול פסק בוררות , אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין. בית המשפט לא יבטל פסק הבוררות, אם ניתן לבטל רק חלק ממנו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר.
העילות לביטול פסק בורר הן:
(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; (2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו; (6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; (7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; (8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו; (9) תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; (10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

אחת האבחנות הבסיסיות בחוק היא האבחנה בין משפט מהותי למשפט פרוצדורלי.

המשפט המהותי (הדין המהותי) עוסק בתוכן. המשפט המהותי קובע האם קיימת זכות או האם מוטלת חובה.

המשפט הדיוני (הדין הפרוצדורלי או סדר הדין) עוסק בכללים לניהול המשפט כגון רשימת המסמכים הדרושים לפתיחת התיק. הדין הפרוצדורלי נועד לשמור על מאזן האינטרסים של הצדדים למשפט ובינם לבין בית המשפט, ומורות כיצד יש לנהוג, תוך הגנה על זכויות כל צד במשפט.

מטיבו וטבעו, אין המשפט הפרוצדורלי קובע, או מתיימר לקבוע, את זכויותיהם המהותיות של הצדדים, אלא רק את הדרך בה יתנהל המשפט בפני בית המשפט.

הצדדים המביאים סכסוך להכרעת בורר יכולים לקבוע האם יכריע לפי הדין המהותי או לפי הצדק או אולי לפי דין זר או דין דתי. הצדדים רשאים להחליט האם ההליך יתנהל לפי כללי הדין של בתי המשפט או שכללי הדיון בהליך יהיו פחות נוקשים.

הסכם בוררות הינו הסכם בין צדדים להעביר את הסכסוך שביניהם להכרעת בורר. הצדדים רשאים לקבוע בהסכם הבוררות את זהות הבורר ואת כללים לפיהם תתנהל הבוררות. לרוב ההסכם הבוררות הינו סעיף אחד מתוך הסכם ארוך יותר המסדיר את מכלול העניינים שבין הצדדים.

חוק הבוררות קובע סטנדרט בסיסי להסכם בוררות, ואומר כי אם לא הסכימו הצדדים אחרת בהסכם הבוררות, יחולו על הסכם הבוררות התנאים הבאים:

א.        הבוררות תהיה לפני בורר יחיד, אם לא נקבע מספר בוררים גדול יותר.

ב.        בבוררות לפני מספר זוגי של בוררים ימנו הבוררים, על פי דרישת אחד מהם, בורר נוסף; נתמנה בורר נוסף יהיה הוא יושב-ראש הבוררות.

ג.        בבוררות לפני מספר בלתי זוגי של בוררים יבחרו הבוררים מתוכם יושב-ראש.

ד.        יושב-ראש הבוררות רשאי לקבוע את מקום ישיבות הבוררות ומועדיהן ולהחליט בכל דבר הכרוך בסדרי ישיבות הבוררות.

ה.        החלטות הבוררים ופסק הבוררות יתקבלו ברוב דעות; באין רוב לפסק הבוררות הסופי, תכריע דעתו של היושב-ראש; בורר שנשאר במיעוט רשאי להביע דעתו החולקת בפסק הבוררות.

ו.        בבוררות שבה נתמנה בורר מכריע ייכנס אותו בורר לתפקידו לאחר שהבוררים האחרים, או אחד מהם, נתנו לו ולבעלי-הדין הודעה בכתב שאין רוב לפסק הבוררות הסופי, ומשנכנס לתפקידו, יבוא הוא במקום הבוררים האחרים.

ז.        נכנס בורר לתפקידו כבורר נוסף, בורר מכריע או בורר חליף, תימשך הבוררות מהשלב שאליו הגיעה לפני כן, אם לא דרש הבורר לנהוג בדרך אחרת.

ח.        הבורר רשאי להורות לבעלי-הדין להשיב לשאלונים, לגלות ולהמציא מסמכים ולעשות כל דבר אחר הכרוך בניהול הבוררות, כפי שרשאי היה לעשות בית המשפט בתובענה שהוגשה לפניו.

ט.        ציווה הבורר על בעל-דין דבר הכרוך בניהול הבוררות, וללא סיבה מוצדקת לא מילא בעל-הדין אחרי הצו, רשאי הבורר, לאחר שהתרה בבעל-הדין, לדחות את התביעה, אם ניתן הצו נגד תובע, או למחוק את ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע, אם ניתן הצו נגד נתבע.

י.         הבורר לא יקיים ישיבה בהעדר בעל-דין אלא אם הזהיר אותו, בכתב או בעל-פה, שידון באותה ישיבה בהעדרו אם לא יתייצב.

יא.       לפני שיגבה עדות, יזהיר הבורר את העד כי עליו להעיד אמת, שאם לא כן יהא צפוי לעונש הקבוע בחוק.

יב.       היתה הכרעת הסכסוך כרוכה בענין הטעון מומחיות, רשאי הבורר, בכל שלב משלבי הדיון ולאחר שנתן לבעלי-הדין הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, להורות על מסירת הענין לחוות-דעתו של מומחה שימנה; עותק מחוות-הדעת של המומחה יימסר לבעלי-הדין והם רשאים להתנגד לה ולדרוש את חקירת המומחה כאילו היה עד מטעם הבורר; הבורר רשאי שלא לשמוע עדויות של מומחים אחרים לענין שהוא מסר למומחה, אם הודיע על כך מראש לבעלי-הדין ולא התנגדו.

יג.       הבורר יעמיד את תיק הבוררות לרשות בעלי-הדין, בכל עת סבירה, לעיון ולהעתקה.

יד.       הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט.

טו.      על הבורר לתת את פסק הבוררות תוך שלושה חדשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל לדון בו על ידי הודעה בכתב של בעל-דין, הכל לפי המוקדם יותר, אולם רשאי הבורר להאריך את התקופה עד לשלושה חדשים נוספים.

טו1.     הבורר ינמק את פסק הבוררות.

טז.      הבורר רשאי להביא שאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות או את פסק הבוררות, כולו או מקצתו, לפני בית המשפט בדרך אבעיה לשם מתן חוות דעת.

יז.       הבורר רשאי לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו, וכן רשאי הוא לתת פסק ביניים המכריע בנושא הבוררות חלקים חלקים.

יח.       הבורר רשאי להורות בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין, ובדבר שכר הבורר והוצאותיו, כולם או מקצתם, והוא רשאי להורות על הפקדת סכומים אלה או על מתן ערובה לתשלומם; לא הורה הבורר הוראה אחרת, חייבים בעלי-הדין לשלם לו את שכרו והוצאותיו חלק כחלק.

יט.       על הבורר לשמור על תיק הבוררות שבע שנים לאחר גמר הבוררות.

כ.        מסמך בענין הבוררות שנשלח לבורר או לבעל-דין בדואר רשום עם אישור מסירה, יראוהו כנמסר לנמען בתאריך הרשום באישור המסירה או באישור הסירוב לקבל את המסמך.

בשנת 1968 חוקקה הכנסת את חוק הבוררות, המסדיר את נושא הבוררות במשפט הישראלי. חוק הבוררות החליף את פקודת הבוררות המנדטורית, שהחליפה בשנת 1926 את הקודקס האזרחי העות'מאני המבוסס על המשפט המוסלמי אשר הסדיר את דיני הממונות בארץ בימי הטורקים, וקבע הסדרי בוררות.
החוק הישראלי מעודד בוררות, ורואה בה דרך טובה להסדיר סכסוכים מסוימים. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט קובע כי בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי להעביר עניין לבוררות. סעיף 65 לחוק בתי המשפט קובע כי שופט בבית המשפט לתביעות קטנות יכול לדון בעניין כבורר. חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, קובע כי דיון בפני המשקם כמוהו כבוררות.

החוק קובע כי לא כל עניין ניתן להכרעה בהליך בוררות. כך למשל, על פי החוק אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם, כגון דיירות מוגנת, מעמדו של אדם כעובד, ענייני מעמד אישי הקובעים את מעמדו החוקי של האדם - נשוי או גרוש, ענייני אבהות, משמורת קטינים, פירוק חברה ופירוק שותפות, ונושאים נוספים.
בורר גם אינו רשאי לפסוק בעניין סמכותו. כלומר, אם מי הצדדים טוען כי בעניין כזה או אחר הבורר אינו מוסמך לפסוק, על הבורר או על הצדדים לפנות לבית המשפט כדי שהחליט בשאלת היקף סמכותו של הבורר.

רצונו של המחוקק לעשות את הליך הבוררות הליך קצר ויעיל הביאו לחקיקת כללים המקשים מאד על מי שמעוניין לערער על פסק בוררות. כללים אלו התבררו כדרקוניים מידי, והחשש מפני פסקי בוררות מוטעים או מוטים שאין דרך לתקן אותם, הביא לתיקון החוק בשנת 2008. בשנת 2008 התקבל תיקון מס' 2 לחוק הבוררות המאפשר לצדדים להסכם בוררות לבחור יכולת ערעור בפני בורר אחר. או יכולת ערעור ברשות בפני בית המשפט אם בפסק הבוררות נפלה טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין.
הסכם הבוררות של הפדרציה לבוררות כולל סעיף המאפשר לצדדים לקיים הליך ערעור בפני בורר נוסף מטעם הפדרציה.

פסק הבוררות הינו ההכרעה של הבורר בסכסוך שהובא בפניו. החוק קובע כי פסק הבוררות יהיה בכתב וייחתם על ידי הבורר בציון תאריך החתימה. ביחס לבוררות שהתקיימה בפני בוררים אחדים, די בחתימת רובם אם צויין בפסק ששאר הבוררים אינם יכולים או אינם רוצים לחתום עליו.

חוק הבוררות הישראלי שנחקק בשנת 1968, החליף את פקודת הבוררות שחלה עד לאותו היום. מה ההבדל בין פקודה לחוק? המונח 'חוק' משמש דברי חקיקה שנעשו על ידי הגוף הנבחר - הכנסת. ואילו המונח 'פקודה' משמש את החקיקה שנעשתה על ידי הגופים שלא נבחרו - הנציב העליון ומועצת המדינה הזמנית. בקום המדינה אימצה מועצת העם לתוך המשפט הישראלי את המשפט המנדטורי שחל בארץ עד לאותו הזמן. פקודה הינה הכינוי המשפטי לחוקים שנחקקו על ידי הנציב העליון בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, ומועצת המדינה הזמנית ונקלטו בספר החוקים של מדינת ישראל. השימוש במונח פקודה, ולא במונח חוק, נועד להבדיל בין חקיקה שנעשתה על ידי גוף נבחר וחקיקה שנעשתה על ידי גוף שאינו נבחר.

חוק הבוררות מאפשר לבית המשפט לבטל פסק בוררות כאשר תוכנו עומד בסתירה לתקנת הציבור.
תקנת הציבור הינה מושג משפטי המבטא את תפיסות היסוד של החברה באשר לרמה הראויה של התנהגות ביחסים חוזיים. תקנת הציבור מבטאת את עמדתו של המשפט באשר למותר ולאסור בהתקשרות החוזית. תוכנה של תקנת הציבור משתנה מחברה לחברה, הוא משתנה בחברה נתונה מעת לעת.
על תפיסות היסוד של החברה הישראלית - ועל עמדתו של המשפט הישראלי - באשר למותר ולאסור, לומד השופט ממכלול ערכיה של שיטת המשפט. הראשונים בערכים אלה הם הערכים החוקתיים של המשפט והמשטר. על כן מהוות זכויות האדם, המעוגנות בחוקי היסוד, מקור מרכזי - אם גם לא יחיד - ממנו שואב השופט את הנתונים הערכיים המגבשים את "תקנת הציבור" הישראלית. תקנת הציבור משתרעת על ערכים, מטרות ואינטרסים נוספים, המשקפים את מדיניותה של החברה הישראלית. על כן, בטחון המדינה, שלום הציבור, רווחתה ועוצמתה של המדינה - גם הם ערכים ואינטרסים המעצבים את "תקנת הציבור" שלה.